רבי ואח' נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת 1 (להלן – התובעת) רכשה מקרר של הנתבעת 1 באמצעות אתר בשם mymax (להלן האתר). לדבריה בטרם הרכישה נאמר לה שההובלה כלולה במחיר ואף בתקנון האתר צויין כי כל מוצר הנשלח על ידי חב' ההובלה יסופק עד לקומה שלישית ללא מעלית וללא תוספת תשלום.

התובעת טוענת כי ביום ההובלה נאלצה לשלם 300 ₪ בגין שימוש במנוף לשם העלאת המקרר לביתה כאשר הברירה שהציב בפניה המוביל הוא תשלום או עזיבת המקום ללא הובלת המקרר לביתה. בדלית ברירה נאלצה התובעת לשלם את הסכום אך היא טוענת כי סכום זה נגבה ממנה שלא כדין ותוך כדי הטעיה וניצול המצב. התובעת הגישה תביעתה על סך 3,700 ₪.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה אך התייצבו לדיון.

נציג הנתבעת טען כי ביום ההובלה הגיעו המובילים בדקו את המדרגות וראו שלא ניתן להעלות את המקרר והמוביל אף אמר שגם על ידי פירוק דלתות אין אפשרות להכניס את המקרר ולכן ולפי תקנון האתר במקרה כזה יש לשלם עבור ההובלה. עוד הוא טוען כי הובהר לתובעת במועד ההספקה המאוחר יותר כי תתואם לה הובלה בסך 300 ₪

נציג הנתבעת 2 טען כי היה באפשרות התובעת לבטל את העיסקה אך היא בחרה שלא לבטל. וכי הוסבר לאחיה של התובעת, שגם הוא היה מעורב בסיפור, כי לא ניתן להעביר את המקרר דרך חדר המדרגות.

מעיון בתקנון האתר אכן עולה כי מקרר יסופק עד לקומה שלישית ללא מעלית, ללא תוספת תשלום אךגם כי עלות ההובלה לא כוללת עלות של פירוק דלתות או הובלות מיוחדות (מנוף, רכב ממוגן וכו').

אין מחלוקת כי התובעת היתה ערה לסעיף זה שכן היא אמרה בבית המשפט כי דווקא בגלל שמדובר בהובלה ללא תשלום היא בחרה לבצע את העסקה, ואני מאמין לה.

לא יהא זה למותר לציין כי כאשר ממתין הלקוח לקבלת מקרר שרכש, הרי שכאשר מגיע המקרר מתחת לביתו אין לו כמעט כושר מיקוח עם המוביל באשר לעלויות ההובלה ואז הוא עשוי להיות נתון לשרירות ליבו של המוביל אשר יכול להחליט להשאיר את המקרר מתחת לבית ולנטוש את המקום. במקרה כזה, כמעט תמיד, אם לא בכל המקרים, יהא הצרכן אנוס לשלם למוביל את הסכום שהוא דורש כדי לא להקלע לסיטואציה שתוארה לעיל.

יחד עם זאת סבורני כי בנוסח הסעיף טמון כשל ניסוחי לשוני שאינו עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב כלפי הצרכן ואשר עלול להביא לכך כי עלויות ההובלה תהיינה נתונות לשרירות ליבם של המובילים, ללא כל אחריות של האתר המנהל את המכירות. כאשר בתקנון האתר כתוב כי ההובלה עד קומה שלישית היא ללא תשלום ומיד לאחר מכן כתוב שעלות ההובלה אינה כוללת פירוק דלתות מקרר או שימוש במנוף, למשל, הרי שהדבר עלול לרוקן מתוכן את אותה הטבה של הובלה ללא תשלום, שכן המוביל יכול תמיד לטעון כי יש צורך במנוף או בפירוק דלתות ואז להעמיס בפועל את עלויות ההובלה על הצרכן.

בעיה זו יכולה לבוא כל פתרונה בכך שמפעילת האתר תציין במפורש מה העלות המדוייקת במקרה שכזה ולא תותיר את הדבר למיקוח בין המוביל לבין הצרכן, כאשר בדרך כלל כוח המיקוח של הצרכן הוא אפסי. במקרה כזה נשללה מהתובעת הזכות לבחור האם היא רוצה למשל לדאוג להובלה על חשבונה או שמא היא מוכנה בכל מקרה לשלם את המחיר במקרה הצורך.

פתרון אפשרי אחר הוא לבקר בבית הצרכן לפני ההובלה על מנת להעריך אל נכון האם ניתן להעביר את המקרר בדרך הרגילה או שמא יש צורך באמצעים אחרים, ובמקרה שיש צורך בתוספת תשלום בגין כך, הרי שיש להותיר לצרכן את הברירה האם לשלם או לבצע הובלה באמצעות אחר.

אני מאמין לדברי התובעת כי חלק משיקולי הקניה שלה היו הובלה ללא תשלום, ואולם, סבורני כי נוסח התקנון שבאתר הרכישה הוא נוסח מטעה בכל מה שקשור להובלה. הצרכן התמים מבין כי עד לקומה שלישית אין הוא משלם הובלה, אך בד בבד מותיר הסעיף למוביל את האפשרות להחליט תמיד על דעת עצמו כי יש צורך במנוף כאשר כוח המיקוח של הצרכן אפסי. מדובר בסעיף המנוסח בצורה מתחכמת שיש בה כדי להטעות את הצרכן כאשר אתר המכירות עצמו יוצא למעשה מן התמונה. ככל שאתר המכירות בוחר להותיר את הסעיף בנוסחו זה על כנו, עליו לשאת באחריות למשמעויות העלולות לנבוע ממנו, כאמור לעיל.

לאור כל זאת דין התביעה להתקבל ואולם מאחר והנוסח המטעה הוא באתר המנוהל על ידי הנתבע 2 ולא אצל אלקטרה ראיתי לנכון לדחות את התביעה כנגד אלקטרה ולקבלה כנגד הנתבע 2.

יחד עם זאת, על אף שמדובר בתביעת השבה של דמי הובלה בסך 300 ₪, הרי שהתביעה הוגשה על סך 3,700 ₪ ומדובר בסכום תביעה מופרז ומנופח ללא כל יחס לערך האמיתי של התביעה. למען האיזון, גם לא ניתן להתעלם מטענת הנתבע 2 כי כתב ההגנה הגיע עליו לפני מספר ימים והוא לא הספיק להגיש כתב הגנה מסודר. אמנם בית המשפט לא דחה את הדיון, כפי שהוא ביקש, אך לנתבע 2 ניתנה הזדמנות לשטוח את מלוא טענותיו בדיון בהרחבה והוא עשה כן יפה. בנסיבות אלו וכאשר מנגד מדובר בתביעה שבה הסכום הנתבע הוא מעל פי עשרה ממה שנדרשה התובעת לשלם למעשה, אסתפק במתן צו להשבת דמי ההובלה בלבד והחזר אגרה.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע 2 להשיב לתובעת סך 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.2.12 ועד התשלום בפועל בתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: